מאת: חן הילה דורון. 

הימים האלו שבין יציאה לחירות וחגיגת העצמאות מעלים בי מחשבות רבות על העצמאות הפרטית שלי.

רק למען ההגינות חשוב לי לציין, שבגדול מעולם לא הרגשתי שיצאתי מעבדות לחירות, לפעמים דווקא להיפך.

כשאני מסתכלת לאחור על העצמאות שלי, עולות בי בעיקר הרבה אמונות שהיו לי כלפי עצמאיים ועצמאות בכלל, שאני מודה שהשתנו מקצה לקצה.
אני מגיעה מבית, שהאמונה הרווחת בו הייתה, שלהיות עצמאי זה לא באמת נקרא לעבוד ובגדול אנשי עסקים מחפשים כל הזמן איך לרמות ולעשוק את הלקוחות שלו.
סבא שלי, שייבדל לחיים ארוכים, שריד מהשואה, מעולם לא הצליח לתת אמון באף אחד, על אחת כמה וכמה במי שהוא קונה ממנו.
אני זוכרת, עוד בתור ילדה, כשהייתי הולכת איתו לאיזושהי חנות, אפילו בשביל לקנות דברים בסיסיים לבית, כמו לחם, חלב ועיתון, הוא היה מתווכח על המחיר. הוא שומר כל פיסת קבלה שהוא מקבל, בודק שחלילה לא חייבו אותו יותר ממה שצריך ומוודא שמה שרשום בקבלה אכן ירד מכרטיס האשראי. הוא מעולם לא היה במינוס בבנק.
כשהוא היה מפסיד במשחק קלפים לחבר שלו, טכנאי ובעל חנות למוצרי חשמל, הוא היה כועס שההוא "סוחר" הוא יודע איך לעבוד על כולם ולעשות כסף.
עד היום זה כך. הוא יודע שהעלו מחיר ועדיין מתלונן על כך ש"אתמול המחיר היה יותר פחות" וש"כולם גנבים".

אי הנעימויות שהיו לי, ויש לי עד היום, בכל פעם שהוא עושה עסקה כלשהי הטביעו בי את האמונות הללו שעצמאים עובדים מעט ומרוויחים הרבה ושכולם שקרנים.
ואולי דווקא האמונה הזו הביאה אותי לצאת לעצמאות לפני כ- 11 שנים…

היום, אחרי כל-כך הרבה זמן כעצמאית וכמלווה עצמאיות, נקודת המבט שלי השתנתה והרבה מן האמונות הללו השתנו.
אחרי שהפכתי לעצמאית הבנתי שתמחור הוא לא רק פונקציה של רווח ובעלי עסק שפועלים בהגינות ויחד עם זאת בוחרים לתמחר את השירות שלהם גבוה לא עושים את זה מתוך כוונות עושק או גזל חלילה.
זה נכון שיש שפע ויש קולגות ומתחרים ובעלי עסקים מוצאים את עצמם "נלחמים" על כל לקוח. עדיין, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה, במיוחד כשאני נמצאת במצב שלהם כל הזמן, שכשהם בוחרים לנקוב במחיר מסוים הם עושים זאת מתוך אמונה שלמה קודם כל שמגיע להם. וזה ממש בסדר להחליט שמגיע לנו.
חשוב לזכור שעצמאיים לעיתים עובדים הרבה יותר שעות מאחורי הקלעים (על שיווק, על ניהול חשבונות, על התפתחות עסקית, בלמידה ובהתחדשות) מאשר בפועל, כלומר במתן השירות או רגע מכירת המוצר.
זו זכותו של כל עצמאי להחליט שזו הפרנסה שלו. בשונה משכיר, העצמאי לא יכול להיכנס לבוס ולבקש העלאה. את ההעלאה שלו הוא מקבל כשהוא מעז לבקש את התמורה עבור השירות או המוצר שלו, כשהוא בוחר להעשיר את הידע שלו ולהתפתח ובכך להעשיר את הלקוחות שלו.

כשאני רואה פוסטים, שבהם מבקשים בעל עסק מסוים במחיר "סביר / שפוי / זול", אני מתחילה להתגרד בכל הגוף, כי כשאנחנו בוחרים בעל מקצוע מסוים אנחנו צריכים לבחור אותו כי הוא טוב, כי הוא לומד ומתפתח, כי הוא מתחדש, כי הוא הופך להיות מקצועי ועדכני יותר כל הזמן, כי נעים לעשות איתו עסקים וכי בסופו של דבר הוא ייתן את התמורה שאנחנו מחפשים.
כשהייתי שכירה, בחלק מהזמן היו עושים לי ימי למידה או הדרכות מיוחדות כדי שאהיה נותנת שירות טובה יותר, מעודכנת בכל החידושים הקיימים וכיו"ב. וכן, גם עבור השעות הללו המעסיק היה משלם לי משכורת. לכן אני לא מוצאת סיבה שבעל עסק לא יוכל לגבות מחיר בהתאם.

אז בפעם הבאה שעולות האמונות על עצמאיים, בואו ננסה לשנות אותן.
אם בעל עסק בחר להעלות מחיר, ככל הנראה זה בגלל שהוא למד משהו חדש ושדרג את המוצר שלו, כך שבגדול, אנחנו רק יכולים להרוויח מזה.
להיות עצמאית, מבחינתי היום, זו היכולת לבחור, גם מי תהיה הלקוחה שלי, כמה אגבה על השירות והידע שלי ולהאמין באמונה שלמה שהעשייה שלי משפרת את מי שייהנה ממנה.
עבורי, זה לא מובן מאליו להיות עצמאית ולהיות בעלת יכולת לצמוח, להתפתח, ללמוד ולהשפיע על הסובבים אותי.
אני מאמינה שבמידה מסוימת הצלחתי קצת לשנות, גם בבית שלי, את התפיסות לגבי בעלי עסקים. ואם אכן כך, זכיתי!