מאת: רות רונן. 

כשאת יוצאת למסע, תמיד יש את הצעד הראשון.. אבל לפני הצעד יש את הרצון, יש את הכיוון שאליו רוצים לצעוד..

אף פעם לא יודעים לאן ואיך יהיה המסע, צריך להיות מוכן ולסמוך על עצמך, יכולתייך שהם השק והצידה לדרך, הבנתי עם המסעות שאצלי בשק יש :אמונה בטוב, אהבת א-נשים, לראות בכל מה שקורה כחוויה להיות פתוח אל הלא נודע ואל הלא מוכר ולהבין כי מכל חוויה לומדים, צומחים ומגלים עוד משהו על עצמך.

הכל התחיל לפני שנה, מחלום, שהיה סוג של חיזיון או יש שיראו זאת כשיגעון. כשעפתי על עצמי והחלטתי שאין דבר שאי אפשר לעשות, שאף פעם לא מאוחר ושאני מנסה, עושה בדיוק מה שאני רוצה וחולמת מבלי להקשיב לפחדים שלי .. מקסימום.. אצליח.

באוגוסט שנה שעברה, נסעתי בפעם השנייה עם משפחתי בן זוגי וארבעת ילדיי לרומניה, ארץ שקסמה לי בנופיה, באותנטיות וכן, גם בעבודה שהיא זולה, ושם, באגם הנוצץ , אגם "קוליביצה" החלטתי

פתאום שאני יודעת מה אני רוצה ועושה : "אני אביא לכאן נשים, יהיו פה סדנאות" ,כך זרקתי את המשפט הזה, לאורו של האגם הנוצץ וכנראה שמשהו גם בי התחיל לנצוץ ולזהור.

ראיתי כבר בדמיוני נשים שאיתי ושאנחנו מטיילות, נהנות, צוחקות וחוזרות אחרת. ביקשתי מבעלי שיעצור ליד המלון היפה ביותר באגם, נכנסתי לקבלה וביקשתי לראות את חדר הכנסים ואת החדרים כי בעוד חודש וחצי אני מגיעה לכאן עם עשר בנות, כך אמרתי לאיש הקבלה ואכן, כך היה.

לכמה קבוצות ווטס אפ של חברות צילמתי את עצמי ברומניה ושאלתי, מי באה איתי בראש השנה לנופים הקסומים האלה ??

לא האמנתי, אבל מיד חמש בנות אמרו כן. וכשחזרתי ארצה, הקבוצה כבר מנתה 13 נשים .. נאלצתי לסגור את ההרשמה. לפעמים הסביבה מגלה לך יותר ממה שאת יודעת על עצמך וכך הבנתי שלמרות שעד עתה הייתי בזירת הילדים (עסק של הפעלות לילדים) גם נשים רוצות להיות בחברתי ובהנחייתי ואף בהובלתי. וכך בשנה האחרונה הוצאתי ששה מסעות נשים לרומניה, מסעות בוטיק שעם הזמן ובזכות הנשים החלו להיקרא מסע התעור – רות.

כשאת יוצאת למסע, תמיד יש את הצעד הראשון.. אבל לפני הצעד יש את הרצון, יש את הכיוון שאליו רוצים לצעוד.. אף פעם לא יודעים לאן ואיך יהיה המסע, צריך להיות מוכן ולסמוך על עצמך, יכולתייך שהם השק והצידה לדרך, הבנתי עם המסעות שאצלי בשק יש :אמונה בטוב, אהבת א-נשים, לראות בכל מה שקורה חוויה להיות פתוח אל הלא נודע ואל הלא מוכר ולהבין כי מכל חוויה לומדים, צומחים ומגלים עוד משהו על עצמך.

לא חשבתי אפילו איך אסתדר בלי ידיעת השפה הרומנית ומה פתאום דווקא רומניה כשאני דווקא דוברת איטלקית? אבל כנראה שהלב ידע ויחד עם תשוקה ורצון , דברים הסתדרו כמעט בלי קושי. מצאתי וילה מדהימה בכפר נידח ואותנטי שכאילו נוצרה עבורי ועבור הנשים.

כמו כל מסע בחיים, גם במסעות האלה יש עמימות, זה חלק מהחוויה שגורמת לשחרור האמתי. הנשים שמגיעות קמות בבוקר ליום של הרפתקאה לא נודעת, הן לא יודעות מה יעשו, איפה יבלו ומתי יאכלו.. אבל הן סומכות עליי ועל שיהיה מהנה וטוב וזאת תחושה נפלאה ושונה מהיום יום המוכר.

אנחנו כנשים עצמאיות יודעות כל חיינו וביום יום שלנו איך בדיוק יראה היום, מתי ניקח את הילדים מהחוגים, מתי ומה נכין לארוחת צהריים , כל שעה ושעה מדודה ומתוכננת, פתאום במשך ארבעה ימים אנחנו מגלות שאפשר גם אחרת, נזכרות שפעם היינו כאלו, קמות בבוקר ולא יודעות מה יהיה היום, כמה מרתק.

המסע הזה גורם לנשים להתנתק מהשגרה אך עם זאת להתחבר לעצמן, החיבור הוא בכמה מישורים. חיבור אישי, יש לכל אחת ואחת זמן אישי שלה פנוי בבקרים לטיול בכפר, הליכה רגלית או זמן פנוי לכתיבת יומן מסע שהן מקבלות , חיבור זוגי כל אחת מהמשתתפות ישנה בחדר עם בת זוג והשיחות לתוך הלילה הן דבר שכשהן קמות בבוקר רואים שנרקם סוד מיוחד, והחיבור הקבוצתי, באמצעות סדנאות מודעות יצירתיות שהכנתי על הילדה שהיינו ושעדיין פועמת וחיה בנו, קלפי מודעות ובכלל החויה המשותפת של נסיעה לרומניה וכל מה שכרוך בכך, אנחנו מגלות כמה אנחנו דומות וכמה כל אחת מיוחדת ושונה במינה.

המסע לא נגמר במהלך ארבעת הימים, אפשר לומר שמסע אף פעם לא מסתיים מאחר וגם אם חוזרים לאותה נקודת התחלה, חוזרים אחרת, אנחנו חוזרות מלאות באנרגיה, באמונה באחוות נשים, בחברות חדשות, ובאמונה בכוחות הפנימיים שחבויים בכל אחת ואחת, בתחושת שחרור ובתחושה שאפשר להיפתח להזדמנויות לא שגרתיות ואפילו להנות מהם.

רות רונן – בעלת טיולי בוטיק לנשים "כנפי רוח – טיולי נשים בארץ ובעולם".

דף פייסבוק: https://www.facebook.com/ruthronen2809