מאת: ענבר ויטנברג.

לפני כחודש וחצי קבלתי החלטה להעצים את השיווק העסקי שלי כדיאטנית קלינית בריאטרית, שמלווה אנשים לפני ואחרי ניתוחים לקיצורי קיבה, ולהצטרף לקבוצת נטוורקינג כלשהי…

המטרה הייתה להוסיף על השיווק שכבר עשיתי דרך כתיבה בפייסבוק ובבלוגים, ודרך קולגות מהתחום המקצועי, ולהרחיב אותו למעגלים נוספים.
אחרי סקר שוק קצר בחרתי בקישורי אמהות.

למה קישורי אמהות? האמת שהבחירה היתה בעיקר אינטואיטיבית.
משהו בשלוב של נשים, אמהות ועצמאיות, גרם לי לחשוב שזה המקום הנכון עבורי.

כאמור הסיבה העיקרית הייתה במטרה להרחיב את קהל הממליצים והמשווקים שלי.
וכדי שזה יקרה צריך עוד זמן וסבלנות.

העובדה שאני לא עצמאית קלאסית והעבודה שלי כעצמאית היא תוספת לעבודתי כשכירה ב60 אחוז משרה באותו עיסוק בדיוק בשרות הצבורי, לא מקלה על הפעילות שלי בארגון. חלק גדול ממפגשי ופעילויות הארגון נעשים בשעות הבוקר שהן שעות עבודתי כשכירה, ואחר הצהרים והערב אני נאלצת לנווט בין עבודתי בקליניקה הפרטית, הקבוצות שאני מעבירה, המשפחה והמפגשים של מעגלי הארגון ופגישות אחת על אחת שמטרתם להעצים את ההכרות ההדדית ביני לבין שאר נשות הארגון. כמו כן שלוב העבודה כשכירה וכעצמאית מצמצם את קהל היעד שלי  לקליניקה הפרטית כיוון שכל מי שזכאי לקבל ממני טיפול דרך מקום עבודתי כשכירה אינו נכלל בקהל היעד.

המצב הזה יוצר מצב לא קל בבית ובכנות אפשר לומר אפילו מתח ביחסים עם בן הזוג והילדים שמרגישים שבנוסף לכל סדר היום העמוס שלי גם ככה התוסף עוד גורם שמרחיק אותי מהם, כך שהתמיכה כרגע לא בשמיים בלשון המעטה ואני נאלצת לג'נגל בין הבית לעבודה כשכירה וכעצמאית לבין מחויבותי האישית לארגון, ולנסות לרצות את כולם אך בעיקר את עצמי.

על כל זה מתווסף העיסוק וההתמחות הספציפית שלי, שהם לא רק שאינם מוצר שניתן למכור, להריח לטעום או להרגיש במעגלים, אלה גם כרוכים באינטימיות מסוימת שלא מקלה על השיווק בדרך של נטוורקינג.

ויחד עם זאת, עברו רק חודש וחצי ולא רק שאני לא מתחרטת על ההצטרפות לארגון, אלה שאני מאושרת ממנה ומרגישה שזו  אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי העצמאיים בשנים האחרונות ובכלל.

אז מה יש בארגון הזה שגורם לי כל כך מהר להרגיש תחושות אלה למרות האתגרים הלא פשוטים שמציבה בפני ההחלטה להצטרף לשורותיו.

כדי להסביר זאת אומר בקצרה שהילדות שעברתי לא הייתה פשוטה כלל… בגלל בעיות רגשיות והתנהגויות שלא אותרו או טופלו כמו שצריך, נחשבתי לילדה לא מקובלת כלל ואפילו דחויה ובודדה. למרות כישורי הרבים התקשיתי לייצר הצלחה בעיקר לא בתחום החברתי אך גם בתחומים רבים אחרים. הייתי  אחת מאלה שיש להם פוטנציאל, אבל .. רוב שנות הילדות נערות והבגרות שלי עברו בתחושות של חוסר הצלחה, חוסר פרגון, חסר אהבה מצד האחרים אך גם חוסר אהבה לעצמי, לא מספיק טובה, תחושות של כמעט ופספוס, חוסר בטחון והמון כעס עצמי. על כל התחושות הללו הוסיפו מותה של אימי כשהייתי בגיל 16 ומשברים רגשים שעברתי אחרי 3 הלידות שלי בעיקר הראשונה.

בעשר השנים האחרונות, סמוך ללידת ביתי הקטנה, עברתי טיפול שגרם לי לעשות מהפך בחיי בכל התחומים. היום אני אהובה מפורגנת מוערכת, מצליחה מאד בעבודתי גם כשכירה וגם כעצמאית עם חברים שלא היו לי בעבר.

ההצטרפות העניקה לי בבת אחת תחושת שייכות פרגון ותמיכה שהייתה חסרה לי הרבה מאד שנים.
בעיקר אני מרגישה תחושת שייכות לשבט נשי מה שלא היה לי בעבר .

כאמור גדלתי מגיל 16 ללא אמא. יש לי אחות אחת שבעבר יחסינו לא היו ממש טובים, והיום כשהם יותר טובים היא רחוקה ממני פיזית כך שאנחנו לא מתראות הרבה. בעבר הייתה לי חברה טובה אחת  בלבד, היום יש כבר יותר אבל עדין זה לא העניק לי תחושת שייכות לחבורה מסוימת  מה שלרובכם אולי היה בעבר.

ההצטרפות לארגון קשרי אמהות בכלל ולמעגל יבנה בפרט, מעגל שמכיל נשים מדהימות ומיוחדות כל אחת בפני עצמה ועוד יותר כמעגל, גורם לי להרגיש בבית, מחזיר לי את מה שלא היה לי מעולם. קשה לי לתאר זאת במילים ובדוגמאות, אבל אני מרגישה שמצאתי במעגל את האחות התאומה, האמא הדודה היועצת המקצועית ועוד ועוד.

אני נאבקת בסדר היום עמוס במיוחד אבל לא מוותרת כדי להגיע כרגע לפחות ל 2-3 מעגלים בחודש ולעוד כפגישת אחת על אחת לפחות אחת בשבוע, ובכל פעם שאני יוצאת ממפגש כזה, אני חשה שקבלתי חיבוק עצום מעשרות נשים, אני מרגישה מאושרת ומעוצמת נפשית ומקצועית עם אנרגיות  אדירות להמשיך הלאה.

מאחלת לי ולארגון  שיחסינו המשותפים ילכו וישתפרו  ושאצליח בהגשמת המטרות המקוריות לשמן הצטרפתי לארגון.

בעיקר אני מודה לכל אחת ואחת בארגון שכבר פגשתי או אפגוש ולמנהלות הארגון והמעגלים על כל מה שאתן ומי שאתן.

 

ענבר ויטנברג דיאטנית קלינינית בריאטרית – מעצימה לשינוי בגישת NLP לאנשים לפני ואחרי ניתוח קיצור קיבה – טיפול פרטני (בקליניקה ברחובות) קבוצתי ובסקייפ.