מאת: גלית שלו.

מי חשב שזה יקרה לי שוב? ועוד בגיל 40+ ?! נשאבתי לתוך רומן פתלתל.
דמיינו אותי. אשה מסורה, עובדת במשרה טובה, אמא מאושרת, הולכת אל הלא נודע. ילדתי עסק "דואט לחיים". התאהבתי בו, ממש כך. אני והעסק שלי הפכנו ליחידה סוערת אחת.

כלום לא היה מוכר לי בעולם הזה, עולם העצמאים. היינו אני, הידע, התשוקה והתחושה של השמיים הם ממש לא הגבול. העסק הגדיר אותי מחדש. חשף צדדים חדשים באישיות שלי. לימד אותי על עצמי, על חבריי השכירים, משפחתי הקרובה, על קולגות. והכי, על בן הזוג שלי ועל הזוגיות שלנו.
היה שם הכול, בעוצמה. התרגשות גדולה כי, סוף סוף אני יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ואני כבר גדולה. דמיינתי את הקליניקה שלי, את הזוגות. ראיתי את ההצלחה לנגד עיניי. הייתה תשוקה עזה לעשות למען. ללוות זוגות לעבר זוגיות הרמונית, טובה, מספקת, כי אפשר לחיות חיים טובים בשניים. היה לי ברור שהבשורה היא ריאלית. אני בזוגיות כבר יותר משני עשורים ואין חכם כבעל ניסיון.

נשאבתי לתוך הרומן הזה, אני ו"דואט לחיים". כל כולי מרוכזת בו. דיברתי "דואט לחיים", נשמתי "דואט לחיים", האכלתי את "דואט לחיים". העמסתי על בן הזוג שלי את "דואט לחיים". שכחתי בדרך את הדואט שלנו.
והגיע השלב הבא. תחושה של רומן אסור, כזה שמחבל בקשר קיים, ותיק. יש בעל בתמונה. "ואיפה אני בכל הסיפור?", כך אמר לי באחד השיחות. מסתבר, שלא מדעת, הרומן החדש ערער את הרומן הוותיק. הרומן היציב שלנו, זה שלא סבל, עד כה, מדרמות מערערות.

ואז הופיעו ייסורי מצפון. מה עם "הרפתקת הלא נודע" שהכנסתי את כולנו אליה? הייתה לי הרגשה שכולם משלמים מחיר בדרך להגשמת החלום שלי. תחושת פלונטר שכזו. היה קשה לי לשתף ברגשות הללו בעיקר, כשהחלו סדקים. כי מה שנראה בתחילת הדרך ורוד והרגיש קל, הפך להיות מורכב.
ואני, אדם אינדווידואליסט. מקשיבה לרחשי ליבי, סומכת על האינטואיציות שלי, כזו שעומדת מאחורי החלטותיי. ואני, בו זמנית גם אדם זוגי. זקוקה לברכה על צעדיי מבן הזוג שלי. ברכה שאין כמוה בעיניי, כדי להזניק אותי למעלה. ופרגון ותמיכה הם לא הכרח אלא, חלק בלתי נפרד מהזוגיות שלנו. כשנשמעו קולות של: "לקחת הימור, חשבי על זה", כעסתי שלא מבינים את השליחות שלי.

ומגיע שלב התובנות, אותו אני הכי אוהבת.
הבנתי שיש לבן זוגי בליל של רגשות: פרגון לצד חשש. דאגה לי, תוך רצון לשמור על פרופורציות.
התשתית הזוגית שלנו נשענה ועדיין על ההבנה שיש לנו אינטרס משותף.
הבנתי גם, שמי שלא חווה לידה של עסק חדש, מי שלא זורמת בעורקיו תשוקה שכזו, לא יכול באמת להבין לעומק את התחושות שמלוות אותי. כי רומן סוער שיש לי עם "דואט לחיים" הוא הרומן המיוחד שלי והוא יצירת כפיי.

גיליתי על עצמי שאני יכולה לרתום את בן הזוג שלי לחלום שלי, לעסק שלי, תוך שימת לב להוויה הסובבת אותנו כזוג. וכן, שהתשוקה שלי מדבקת.
היום יודעת בוודאות. כדי לקום ולפתוח עסק נדרש אומץ! כדי לעזוב מציאות מוכרת, פרנסה קבועה ובטוחה, פרידה משקט נפשי, נדרשת תעוזה! לצאת לדרך חדשה, עם תוצאות שאינן ידועות מראש, תוך לקיחת סיכונים מושכלים, זו עוצמה!

ולחשוב שהעוצמה הזו נמצאת בתוכי. אותי אישית היא מזינה, מניעה, ממריצה.

יש שלבים שאנו, נשים בעלות עסק, נדרשות לבחון את הבחירות שלנו. לא לעצום עיניים, לראות את התמונה הרחבה. לבדוק, בכל פעם מחדש, עד כמה המהלך שבחרנו בהווה משרת אותנו ברמה האישית והזוגית.
מה שעומד לנגד עיניי היא ההבנה שכשאנחנו בזוגיות, האחריות שאנו נושאים על גבינו, המחירים שאנו משלמים, ההשלכות לבחירות הפרטיות שלנו נוגעות לשנינו.
למדתי ועדיין לומדת. על עצמי, על העסק, על העצמאות. על האינטראקציה שלנו כזוג ועל המשולש המיוחד שלי: אני-בן זוגי-העסק שלי, כשכל צלע במשולש הזה עולם ומלואו.

והרומן שלנו חי ונושם. משנה פנים, משתנה ומשנה אותנו הפרטים בו. אין ספק, זו דינמיקה מעניינת, רומן בהמשכים.
הכי שמחה שבנוסחה שלי ושל בן זוגי, "דואט לחיים" הפך חלק בלתי נפרד מהמשוואה ושאני לא צריכה לבחור איזה רומן מועדף עליי. בחרתי בשניהם והם בחרו בי.
השקענה מחשבה ביצירת הנוסחה הייחודית שלכם, לעבר רומן מוצלח ומספק!

גלית שלו – יועצת זוגית, בעלת העסק "דואט לחיים"

דף פייסבוק: https://www.facebook.com/duet.for.life/