ביוני האחרון טסנו לחופשה בלונדון עם הילדים. קצת אחרי שהזמנו טיסות ומלון, האחים של שי, בעלי היקר החליטו לארגן טיול משפחתי של פעם בחיים לסלובניה. אז חשבון הבנק שלנו פחות אהב את זה אבל בכ"ז החלטנו לא לוותר וכך יצא שחזרנו לשגרה עם חוויות משני טיולים שונים באופיים שכל אחד מהם עולם ומלואו.

אז כמה תובנות על טיולים עם הילדים כמדריכת הורים וכאמא של גל (בת 7.5) ויובל (בן 5.5):

•  חשוב לשתף את הילדים בתכנון הטיול. סיפרנו להם על המקומות בהם נבקר והראינו תמונות כך שכשהגענו הדברים לא היו זרים לחלוטין עבורם ויותר מזה, הם היו מלאי התלהבות לראות במציאות מקומות שעד עכשיו ראו רק בתמונה (אין כמו ההתלהבות שלהם בלונדון: אני מכירה את זה מפיטר פן!)
• להתאים את הטיול לילדים – שי ואני היינו יחד בלונדון לפני שהילדים נולדו. דווקא בגלל זה בחרנו לטוס לשם שוב כמשפחה. ידענו שאם נגיע למקום ששנינו לא היינו בו, נרצה לראות ולחוות דברים שלא בהכרח מעניינים את הילדים ואז או שנלך והילדים ישתעממו או שנוותר ונשאר עם תחושת החמצה. בתכנון הטיול התמקדנו בבילויים שמותאמים לילדים כמו גן החיות, הגלגל ענק ובגלל שאנחנו משתדלים לגדל שוחרי תרבות קטנים גם הנשיונל גאלרי ומעבר החציה המפורסם של הביטלס.

 

כל זה בידיעה כי אנחנו ההורים קובעים מה נעשה בחופשה והילדים קובעים את הקצב. בנשיונל גאלרי למשל הייתי שמחה לבלות כמה ימים, גל ויובל לעומת זאת התלהבו לראות במציאות את החמניות של ואן גוך ונהנו מעוד יצירות אומנות נצחיות. אבל אחרי כשעה, כשהתחילו להתלונן שהם עייפים וכואבות להם הרגליים הלכנו להאכיל יונים בכיכר טרפלגר, לקבל נזיפה מפקח (ידעתן שכבר אסור להאכיל שם את היונים?!) וחזרנו לנוח במלון.

 

לעומת לונדון הטיול לסלובניה היה טיול של טבע, מלא באגמים, יערות ונופים מרהיבים. אבל ההבדל הגדול היה שלסלובניה יצאנו עם ארבעה אחים ואחיות של שי ועם ילדיהם בשלל גילאים, מ4.5 ועד 17… אז למזלי זכיתי במשפחה מורחבת מושלמת וכולנו נהנינו מכל רגע. ובכל זאת לפני טיול כזה (ולפני כל טיול עם משפחות נוספות, גם כשיוצאים עם חברים) חשוב לעשות תיאום ציפיות של כולם יחד ושל כל משפחה גרעינית לעצמה – קבענו מסלול לכל יום בידיעה שיתכנו שינויים ושלא לכל המשפחות יתאים להגיע לכל המקומות. לילדים שלנו הזכרנו שלכל משפחה יש כללים שונים, מה שהם רואים אצל אחרים לא חייב לקרות גם אצלנו ולהפך. ולעצמנו הזכרנו שלמרות מה שאמרנו לילדים, הגבולות בטיול שונים מאלה שבבית, חשוב להקפיד ולשמור עליהם אבל ניתן להתגמש ולמתוח אותם קצת מעבר למקובל בימים של שגרה – אצלנו זה התבטא בעיקר בשעות שינה מאוחרות ובהתפרעות (יחסית) עם ממתקים וחטיפים…

לסיום – אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדתי מהחופשות שלנו הקיץ הוא לא לצפות שהילדים יתייחסו לטיול כמו שאנחנו מתייחסים אליו. הבנתי את זה כשבאחד הימים בלונדון, זה היה בשבוע האחרון של שנת הלימודים, קיבלתי לקב' הווצאפ של הגן תמונות מיום מים שהיה בגן באותו היום. הראיתי ליובל והילד פשוט פרץ בבכי על החוויה שהוא מפסיד. רציתי מאוד להגיד לו אבל אתה בלונדון!!! לקחנו אותך עד לונדון ואתה מעדיף להתפלש בגיגית בחצר של הגן?? אבל אז הבנתי שכן, לונדון מנק' המבט שלו לא נראית כמו לונדון מנק' המבט שלי וזה בסדר.

אז כששואלים אותי אם בכלל יש טעם לטוס לחו"ל עם ילדים בגילאים האלה, התשובה שלי היא שהיעד לא באמת משנה. אבל אם אתם ההורים אוהבים ונהנים לטייל בעולם צרפו את הילדים לחוויה הזאת. נכון שככל הנראה הם לא יזכרו כל פרט ופרט מהטיול, אבל החוויה היא שתיצרב ותישאר איתם לכל חייהם. הזמן המשפחתי, ההתרגשות, תשומת הלב שהם קיבלו מאיתנו וגם העובדה שהם ראו עולם ונחשפו לתרבויות, נופים ושפות שלא הכירו. כשהם יסתכלו אחורה בבגרותם אין לי ספק שהם ידעו להעריך את זה.

נועה שחר – מדריכת הורים לגיל הרך
https://www.facebook.com/parentalguidancenoashahar/?ref=aymt_homepage_panel