האוצר שבזכרונות הילדות

מאת: שירה רות הרפז. 

לא רוצה לזכור משם כלום!

חנה (שם בדוי כמובן) יושבת מולי מכווצת. על ההווה מדברת בקול רם אבל שבור. על העבר בקול שקט ושבור. אני יושבת מולה. מקשיבה. מנסה לאסוף את החלקים.
בקשתי זכרון ילדות. אני יודעת לשם מה. חנה עדין לא. היא מתכווצת מולי עוד יותר. מתקשה לעצום עיניים. מתקשה להזכר. בעצם לא רוצה. היה לה שם קשה, הרבה כעס ותסכול. "לא רוצה לזכור משם כלום!". המשכנו לדבר על השבוע האחרון ואיך החיים נראים לה תקועים ועל ההרגשה שהכל סגור בפניה ורק אצל אחרים החיים מסודרים… ואז זה הגיע… "זה מזכיר לי סיפור שספרו עלי במשפחה. כבר שמעתי אותו מליון פעמים. אין לי מושג למה נזכרתי בו עכשיו. אמא שלי ספרה לי שיום אחד היא חזרה מהעבודה ומצאה אותי בבית עם אחת השכנה שגרה בדירה ליד. מסתבר שכשחזרתי הביתה גיליתי שהדלת היתה נעולה ואין אף אחד בבית. כעסתי ובכיתי אבל רציתי מאד להכנס כי תכננתי לסדר את הבית לפני שאמא מגיעה. אז ירדתי למטה, טפסתי על העץ שהיה צמוד למרפסת של השכנה, דפקתי על התריס והיא פתחה והכניסה אותי מהחלון ומסתבר שהיה לה מפתח לדירה שלנו… תראי איך בהתחלה כעסתי ובסוף כל-כך שמחתי שמצאתי פתרון והצלחתי להכנס למרות הדלת הנעולה ועכשיו אני יכולה לסדר ולשמח את אמא…".

הזכרונות תמיד לטובתנו

ואני מחייכת. זכרונות הילדות שלנו מחכים בסבלנות כמו תיבת אוצר. הם מונחים אי שם, שקטים או לא, אבל תמיד שם בשבילנו. לטובתנו! הם מחכים לרגע הנכון לצאת ולתת לנו מתנה. הילדה הקטנה הזו מהזכרון שהגיע במקרה, או שלא במקרה… הילדה הזו היתה חדורת מטרה, ידעה בדיוק מה היא רוצה להשיג. כשלא הצליחה להכנס הביתה בדרך השגרתית מיד מצאה פתרון יצירתי ואמיץ. היא מצאה דרך אחרת להגיע ליעד כדי לממש אותו. היא השתמשה ביכולות התנועה שלה (ולא רק הפיזיות) ובדרך עוד הספיקה לבקש עזרה מהשכנה, מה שאפשר גם לשכנה להרגיש שותפה משמעותית. ועכשיו היא כבר בפנים. במקום בו אמנם יש בלגן אבל היא שם נחושה ומוכנה לעשות סדר. להפתיע ולשמח אפילו את עצמה.

ככה זה עובד

אלפרד אדלר, הוגה תיאורית הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, מצא שזכרונות הילדות שלנו הם מטאפורה מדוייקת להווה שלנו. בכל זכרון אפשר לזהות מה מעסיק את האדם כרגע, לאן הוא חותר ואיך. האוצר הכי משמעותי בזכרוןנות הילדות הוא החוזקות והיכולות שאפשר לזהות בתוך הזכרון. החוזקות והכוחות האלה כבר הוכיחו את עצמן בעבר. הם לא הולכים לאיבוד! רק צריך להוריד מהם קצת אבק ובוץ שכיסו אותם במשך השנים כדי לראות כמה הם שווים. עכשיו כשזיהינו וחשפנו אותם אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. עכשיו יש הזדמנות להיעזר בהם כדי להתמודד עם הקשיים בהווה. עכשיו חנה יכולה לראות שהדרך שבה היא רגילה להתנהל, כרגע לא עובדת. להמשיך להקיש בדלת הנעולה, לעמוד מולה ולכעוס יהיה רק "more of the same" , רק מתסכל ומכאיב ולא יביא אותה לפתרון. עכשיו היא יודעת על עצמה שיש לה את האומץ והיכולת לחפש פתרון יצירתי עוקף, חדש, הרפתקני. היא יודעת שיש אנשים נוספים שנמצאים ממש קרוב, בדלת ליד, ויש להם "מפתח" עבורה. הם שם בשבילה כחלק מהפתרון ואם רק תדע להיעזר בהם ובמה שיש להם להציע לה, תוכל להגיע ליעד ושם לעשות סדר. לארגן את החיים מחדש ולהפתיע אפילו את עצמה.

 

שירה רות הרפז – פסיכותרפיה במעגלי החיים. טיפול פרטני, סדנאות והרצאות
קישורי אמהות – מעגל מודיעין
דף עסקי: https://www.facebook.com/shira.tipul.psychotherapy/