אבל איך אני מתחילה לכתוב? שאלתי באימה. תתחילי מהסוף, עניתי.

מאת: זוהר אקסלרוד. 

הבלגן ואני, נעים להכיר

היי, אני זוהר ואני מבולגנת. אוהבים אותך וכו' .. איך אני מתחילה לכתוב? שאלתי באימה. מהסוף - זוהר אקסלרוד | בלוג קישורי אימהות
אם היו עושים לי את בדיקת ה-DNA הזאת שמגלה את המוצא של אבותיי, כנראה שהיו מוצאים שהשורשים שלי במדינת חורן. כן, אני חורנית לעיתים.
רוב הזמן הבית שלי מבולגן. אפילו כבר הפסקתי לשקר לבייביסיטר ולעוזרת עם המשפט הלא אמין בעליל "אויש, הבית כזה הפוך, איך לא נעים לי, זה לא תמיד ככה". זיבי, זה תמיד ככה.

החלטתי שאני מפסיקה לחרטט. ברוכה הבאה לבית בייביסיטר, אנא דלגי בזהירות מעל הקוביות ותיזהרי לא להחליק על הפסטה שטוטו הכלב עדיין לא איתר וזלל.

 

בת כמה את ילדה?

גיל 35 זאת נקודה כזאת בחיים שאת אולי עדיין לא יודעת מי את ומה תעשי כשתהיי גדולה, אבל כבר יש לך מושג מה את לא. ומסודרת אני לא.

כלומר שלא תבינו, אני אוהבת סדר, ובית נקי מדליק אותי כמעט כמו עוגת שוקולד, אבל אני שונאת לסדר, לא משתלטת על זה.
אי אפשר להגיד שאני לא משתדלת, בדרכי שלי.
הנה היום למשל יצאתי לי ללקט את כל החשבוניות שאספתי במסודר במשך כל השנה מנקודות האיסוף הרשמיות: התיק של הלפטופ, שולחן העבודה, המגירה ליד המיטה ועוד כמה בתא הכפפות באוטו. גם אם זה נראה לכם מבולגן בסוף הכל נופל במקום – לידיו של רואה החשבון המסודר שלי.

מתחילה מהסוף

כמו הבית ככה גם הכתיבה שלי. אני מוצאת את עצמי לא פעם מתחילה מהסוף – עושה לעצמי ספויילר וזורקת את הפאנץ' כבר בהתחלה. ואז כותבת ברוורס. מפזרת בדרך משפטים, פסקאות ורעיונות כמו חתיכות לגו על השטיח עד שאפשר לקרוא לזה סוג של טקסט.

אבל קודם את הסוף, מה אני רוצה להגיד בכלל. שלא יברח הרעיון מהראש, שישב שם בינתיים ויחשוב על מה שהוא עשה.
ומה מסתבר? שכמו שהעוזרת לא באמת מתעלפת מתדהמה בכל יום ראשון, זה לא כזה בלגן גדול כמו שחשבתי. זה אפילו עושה לי קצת סדר.
זה כמו החיצים באיקאה שמובילים במסלול מסודר עד למחלקה הנכונה (הגלידה בסוף, אלא מה?), זה להסתכל בנהיגה לסוף הסיבוב ולתת להגה לזוז מעצמו במעגליות מושלמת עד לנקודת הסוף.
ולפעמים כשאני קוראת טקסטים של אחרים, מבולגנים באמת שמדלגים מנושא לנושא נושאים ולא ברור מי נגד מי, אני חושבת לעצמי שלא היה מזיק גם להם להתחיל מהסוף.
רק כדי להזכיר לעצמם מה הייתה המטרה בכלל.
אז אני זורקת מילים ופסקאות בלילה, שזה הזמן שאימהות עצמאיות יושבות לעבוד בשקט, ובבוקר מחכה שם בליל מילים כמו ערימת הכביסה שמחכה לעוזרת.

בוקר טוב, העורכת שלך חזרה

עכשיו, מה היופי פה? יש לי דיירת משנה בראש. ולמזלי היא עורכת במקצועה והרבה יותר מסודרת ממני.
ובדיוק כמו עם קיפול הכביסה, אני עושה אאוטסורסינג לעריכה. מעירה אותה בבוקר, מושיבה אותה מול המחשב כדי שתסדר את כל הבלגן שעשיתי בלילה.
היא קצת מקפלת, אוספת, לא מפחדת למחוק קשקושים ובדיחות מיותרות. אבל היא גם יודעת על איזה מילים אני לא מוכנה לוותר. בכל זאת היא מכירה אותי הכי טוב מכולם.
ובסוף יוצא איכשהו משהו, מעניין עם נגיעות של בלגן. כמוני.

 

זוהר אקסלרוד – כותבת עם תוכן
https://www.facebook.com/ZoharContent/